התינוק לומד כמעט בעל כורחו. מהר מאד הוא נוכח שבכיו מביא אליו מישהו שעומד לידו, מלטף אותו, מחליף את חיתוליו הרטובים או נותן לו לאכול.
זוהי למידה אוטומטית ומכאנית, שעוברת דרך האינסטינקטים ולא דרך המוח.
מרגע שהתינוק או הילד השתלטו על היכולת התקשורתית (לשמוע, להבין ולדבר), הם לומדים בדרך של הפקת לקחים מהניסיון האישי, מהנעשה בסביבתם, מהפעולות של גמול ועונש הננקטות כלפיהם, ממה שמבקשים מהם או מורים להם לעשות.
אחר כך מגיעים הילדים לגן. זהו עולם חדש של חוויות למידה, רובן בדרך של משחק ושעשוע. בתקופה זו ניתן כבר לעקוב אחר הידע החדש שנרכש, המונחים, המושגים והמילים שנלמדו, המנגינות והשירים שהוטמעו.
עקב כך ניכרת בילדים אהבת הלמידה ושביעות הרצון שהם חשים כלפי הגילויים החדשים בעולמם.
המעבר לכיתה א' מסב התרגשות רבה ואמיתית להורים ולילדים. נכון שזהו שער לשתים עשרה שנות לימוד לפחות, במהלכן יהיו מעלות ומורדות, אבל ההתחלה תמיד מרגשת ונחרטת בזיכרון.
המסע הארוך אל ארץ הדעת מתחיל בעצם כאן, בשערי כיתה א'. המורה תעצב לא מעט את הצימאון ללמידה ואת האהבה אליה אצל כל אחד מתלמידיה. פה ייחרצו במידה רבה גורלותיו של הרומן הארוך והמסובך בין העולם הקסום והנחשק של הידע האנושי ובין הילד בן השש. כאן יותוו הקווים הראשונים של פסיעותיו במרחבים הלא נודעים לו של היסטוריה וגיאוגרפיה, מתמטיקה וספרות, טבע ואמנות וכל יתר האוצרות והמטמונים של הדעת האנושית מראשיתה ועד ימינו.
יחלפו שנים עד שאותו ילד, שיהיה כבר מדען או עיתונאי, עורך דין או איש היי טק, סוחר או טייס, כלכלן או פילוסוף, יתבונן לאחור ויאמר בליבו: "אכן, הייתה זו היא שחיבבה עלי את הלמידה, שהבעירה בי את התשוקה לדעת, שהסעירה בי את הסקרנות לגלות עולמות נסתרים, שליבתה בי את השמחה על כל דבר חדש שלא ידעתי ושלפתע אני יודע".
בשחר תלמודו ייקבע אם יהיה הילד למדן מופלג או לומד בעל כורחו, האם יהיה תאב דעת או שטחי בידיעותיו, האם עצם הלמידה תהיה עבורו תהליך מרנין או מצוות אנשים מלומדה.
אף שנכונו לו עוד שנים הרבה של נפתולים ומעקשים בעולם הדעת, תהיה זו המורה הזאת שתחת ידה והשגחתה, התלהבותה ומסירותה, ידיעותיה וניסיונה, תוצת אותה להבה שתלווה את הילד עד יום מותו.
* * *
יש אמרה הגורסת שאנו לומדים כל חיינו ולבסוף מתים בורים גמורים. חייבים להודות שיש באמרה זו יותר מגרעין של אמת. כמה שלא נקדיש ללימודים, להרחבתו ולהעמקתו של הידע האישי שלנו, תמיד יקדים אותנו הידע האנושי הכללי, המתפתח במהירות מטורפת ומאיץ את התפתחותו מדי שנה.
רובנו אינם אומרים נואש נוכח עובדה זו, כיוון שבכל זאת יש משהו מהפנט בדו שיח שאנו מנהלים בין הידוע לנו לבין הנעלם מאיתנו. זהו הדיאלוג שבמסגרתו מתחוללת סערה שבה נשלחים גלי המוח והסקרנות שלנו לעבר הלא נודע וחוזרים אלינו עם פיסות של מידע חדש, עם עובדה שלא הכרנו, עם תגלית קטנה שהפתיעה אותנו.
ככל שצובר האדם שנות חיים נוכח הוא עד כמה אינו יודע ועד כמה עליו להוסיף וללמוד. האתוס היהודי מדבר על אותם זקנים חכמים שהוסיפו דעת גם בימי זיקנתם. חרף אמרתו הצינית של מחבר קהלת "מרבה דעת מרבה מכאוב" גורסת היהדות שיש לשמור על גחלת הלמידה עד שמגיע האדם לסוף דרכו ממש.
ראוי לשאול עד מתי יכול האדם ללמוד?
האם יש גבולות בתחום זה?
מה על יכולת הקליטה ויכולת החשיבה?
איזה תפקיד ממלא הזיכרון?
שאלות אלה חוזרות ונשאלות על ידי גברים ונשים בגיל המבוגר, המבקשים לגוון את הפנאי העומד לרשותם על ידי שילוב למידה כלשהי בסדר יומם.
חלקם נרתעים מעצם המחשבה לשוב אל הלימודים, לעומת זאת ישנם לא מעטים שגילו את חדוות הלמידה והבעירו שוב את האהבה אליה גם בגיל המבוגר.
האם יש מקום לחששותיהם ודאגתם של אלה שעודם נרתעים? האם יכולת הלמידה שלנו אכן נקטעת אי שם בשנות השלושים או הארבעים לחיינו?
האמת, מסתבר שונה לחלוטין. בשנים האחרונות הצטברו יותר ויותר נתונים מחקריים על יכולותיו של המח האנושי בגיל המבוגר, נתונים שהדהימו בחלקם אפילו את החוקרים עצמם. נערכו מעקבים אחר הישגי הלמידה של אנשים מבוגרים שהחליטו לשוב וללמוד, אפילו במסגרות אקדמיות רשמיות ותובעניות. גם כאן חיכתה הפתעה לחוקרים שהניחו (באופן מסורתי) שיכולתם של המבוגרים בגילם להגיע להישגים בלימודים תהיה קטנה משמעותית מזו של הצעירים. המחקרים הראו שאין כל בסיס להנחות אלה, וכי אין כמעט גבול ליכולת הלמידה של האדם.
הפסיכולוגים בדקו קבוצת אנשים במשך 40 שנה, משנות העשרים שלהם ועד שנות השישים. הם בדקו את כושרם האינטלקטואלי מדי עשר שנים.
המסקנות הראו שהייתה ירידה קטנה מאד באינטליגנציה הכללית. בכל בחינה שנערכה, התוצאות של המבוגרים נותרו כמעט זהות, עשור אחרי עשור.
מה בכל זאת נמצא במחקרי ההשוואה עם צעירים?
הסתבר שבבחינות המשלבות מהירות של תגובה וזיהוי, התוצאות של אנשים מבוגרים נמוכות יותר בדרך כלל מאלה של הצעירים, כיוון שבחינות המוגבלות בזמן או במהירות עלולות לגרום לחרדה ניכרת אצל הנבחנים המבוגרים יותר ולהפריע להשגת תוצאות מיטביות.
לעמת זאת, בבחינות הבודקות ידע, ניסיון, פתרון בעיות, היגיון ואוצר מילים, התוצאות של המבוגרים התגלו כטובות לא פחות מאלה של הצעירים ולעיתים אפילו עולות עליהן.
אחת המסקנות החשובות של המחקרים הללו היא שמאגר הידע גדל עם הגיל. היכולת לפתור בעיות ולחשוב בהיגיון איננה מצטמצמת והיא אפילו עשויה לעלות. אולם האנשים המבוגרים יותר זקוקים לקצב איטי יותר כדי להתמודד בנינוחות עם מידע חדש ועם מצבים חדשים.
לא כולם ייענו לכך. אחרים יתמודדו עם הנושא ולא יוותרו. לאלה מצפות חוויות שכבר שכחו על קיומן. לפתע יחושו שהם מתרגשים כמו בילדותם ובנעוריהם כשיתהלכו שוב בשדה הלמידה ובו תלמים של ידע חדש, אופק של תגליות חדשות, תפניות מפתיעות ואין ספור גורמים המגרים את הסקרנות ומאתגרים את המוח.
או אז ישובו אל אהבתם משכבר – אהבת הלמידה.
בעל תואר שני במינהל עסקים ובחינוך. עוסק במתן ייעוץ אסטרטגי ושיווקי. בעל התמחות מיוחדת בשיווק ובתפעול דיור מוגן,ובסוגיות איכות החיים בגיל הזהב. מרצה באוניברסיטת תל אביב ובמכללה האקדמית נתניה. מפרסם בקביעות מאמרים, שירים, פליטונים וסיפורים. מחבר הרומן "מריונטות".
